כתב עמדה לשר האוצר, מר הירשזון, אוקטובר 2006.
לכבוד
שר האוצר, מר אברהם הירשזון אוקטובר 2006
הנחה ב- "השתתפות עצמית" בפוליסות ביטוח מקיף לרכב- " הטבה" פיקטיבית על חשבון
המבוטח, המוסך וכלל הציבור
עמדת איגוד המוסכים – תקציר
שעור דמי ההשתתפות העצמית של מבוטח לשלם במקרה תאונה הינו למעשה הכלי באמצעותו שולטות חברות הביטוח בשוק תיקוני הרכבים. השליטה מתבצעת ע"י ניתוב המבוטחים למוסכי ההסדר שהפניה אליהם מקנה הנחה.
הפער בשעורי ההשתתפות העצמית שנדרש מבוטח לשלם אם פונה למוסך הסדר לעומת מוסך חופשי עשוי להגיע לכדי 3,000 ₪.
מאיפה בא הכסף למתן ההנחה? מדוע יש לחברת הביטוח עניין היכן יתקן המבוטח את הרכב?
אין מתנות חינם! ניסיון החיים והערכאות המשפטית בישראל הינו כי מה שטוב לחברת הביטוח בדרך כלל רע למבוטח. במוסך ההסדר שולטת חברת הביטוח בכל מהלך התיקון, לרבות היבטיו המקצועיים והיבטיו השמאיים.
היתרונות לחברת הביטוח: 1. מפחיתה את שעור ההוצאה לסילוק תביעת המבוטח בגין התאונה (הן ברכיב נזק ישיר והן ברכיב ירידת ערך). שעור ההפחתה עולה לרוב בהרבה על שעור ה-"הנחה" בדמי ההשתתפות העצמית. 2. מצטיירת בעיני המבוטח כ- "מיטיבה"- "השיגה" למבוטח תיקון (לכאורה) ללא מאמץ לוגיסטי או משפטי מצידו, אך מאידך, כשמתגלה כי המוסך ו/או השמאי לא עשו מלאכתם נאמנה, הינה מתנערת מאחריות ("אני כבר שילמתי") ומפנה אצבע מאשימה כלפי בעלי מקצוע אלו (תוך שהיא מפקירה גם את המבוטח וגם אותם).
שיטה זו הינה בגדר פיקציה, הינה מנוגדת לדין, הינה פוגענית ומסוכנת, ועלויותיה ונזקיה לכלל הציבור- גבוהות ובלתי מוצדקות.
חברת ביטוח עוסקת ע"פ החוק בביטוח ולא בתיקון רכבים. ע"פ החוק, הסמכות והאחריות לתיקון רכבים נתונה בידי המוסך. השתלטות גורם בלתי מקצועי מחד ובעל אינטרס כלכלי גרידא מאידך על ההיבטים המקצועיים בתיקון הרכב, מביאה לפיחות מסוכן ברמת העבודה המבוצעת וברמת החלפים המותקנים במוסכי ההסדר. כבר נכתבו מחקרים וקיימות הוכחות כי חלפים ברמה ירודה מסכנים את בטיחות הרכב והנוסעים.
משנפרץ הגדר, קיימת הסלמה וחברות הביטוח כיום גם מספקות חלפים למוסכי ההסדר. מעבר לסוגיה החוקית האם מותר לחב' ביטוח לעסוק בתיווך ובסחר חלפים (התשובה שלילית), הרי המדובר לרוב בחלפים שמקורם ואיכותם בלתי ברורים במקרה הטוב, ואין מי שיבדוק, יפקח ובמידת הצורך ימנע התקנת החלף הלקוי – כיוון שמוסך ההסדר והשמאי המבצע שם את השומה מצויים בעבדות כלכלית ומקצועית שנוטלת מהם את שיקול הדעת המקצועי העצמאי, והופכת את בעל המקצוע המתעקש על רמה מקצועית נאותה – לקורבן של איום בשלילת פרנסה.
המבוטח הוא הניזוק העיקרי משיטה קלוקלת זו, והוא ניזוק בכל אחת מהדרכים:
אם יפנה למוסך הסדר: לא יקבל לרוב את שזכאי לו על פי חוק, קרי – השבת מצב רכושו (רכבו) לקדמות – לא בפועל (התיקון) ולא בכסף (ירידת ערך, וזאת כיוון שהשמאויות המתבצעות במוסכי ההסדר נשלטות אף הן ע"י חברות הביטוח); לעיתים קרובות התיקון הלקוי גורם בעצמו נזק לרכב ואזי נגרמות הוצאות נוספות של תיקון מחודש; רמת התיקון והחלפים הירודים הופכת את הרכב למסוכן ובלתי בטיחותי למבוטח ונוסעיו; בצד השליטה הכלכלית והמקצועית – אין נטילת אחריות, על כן המבוטח נותר חשוף מול מוסך ההסדר ומול השמאי שהרעו לו, והפרו את חובותיהם המקצועיות והאתיות כלפיו.
מאידך, אם יפנה למוסך חופשי אותו הוא מכיר ועליו הוא סומך: ייענש כמה פעמים: יפסיד את ההנחה בהשתתפות העצמית; יעבור מסע ייסורים מכוון ומתוזמן בהליך בירור התביעה וכן "יזכה" לפיצוי רק בסכום אותו לטענת חב' הביטוח אפשר להשיג תיקון במוסך ההסדר. תופעה זו של פערים בין מה ששילם המבוטח למוסך לבין הפיצוי שקיבל מחברת הביטוח מתבררת למבוטח לרוב רק בסוף ההליך בירור החבות ולא בעת רכישת הפוליסה.
הנזק הנגרם משיטה זו למוסך ההסדר עצמו: העבדות הכלכלית מכניסה אותו למעגל שוטה של דרישה לרמת תיקונים נמוכה מצידה מעודדת היעדר התמקצעות והיעדר איכות; מבצע כמות גדולה של תיקונים רבים אך בהכנסה נמוכה לכן אינו מרוויח או מרוויח באמצעות "קומבינה"; מאבד את העצמאות המקצועית ויחד עימה את כבודו המקצועי, ובסופו של דבר – מוצא עצמו שותף להונאות ביטוח, שנולדות על רקע מצוקת היעדר הרווחיות.
הנזק הנגרם משיטה זו למוסכים החופשיים: פגיעה חמורה בתחרות; קושי להילחם ב- "הטבות" ולהסביר ללקוח כי הן פיקטיביות וכי שכרו יוצא בהפסדו; ריבויי התדיינויות (לרבות הליכים משפטיים מול לקוחות ושל לקוחות) המביאות להנחות כפויות ולהפסדים.
מצב של היעדר רווחיות למוסך כתוצאת מיעוט לקוחות או כתוצאת הצורך להשוות את המחירים למחירי מוסך הסדר או כתוצאת ההנחות הכפויות – נפגעים כלל לקוחות המוסכים, שכן המוסכים אינם משקיעים הון חוזר בעסק, כגון בציוד חדיש, חומרי ידידותיים לסביבה, הון אנושי, הכשרות מקצועיות ועוד.
הציבור מאבד את אמונו במוסכים שהרי בעיניו מצטייר לכאורה שמוסכי ההסדר אינם נותנים תיקון טוב ואילו המוסכים החופשיים גובים תעריפים גבוהים מידי – וכל זאת שלא בצדק אלא באשמת הגורם המכוון והמושך בחוטים – חברות הביטוח.
שיטה זו מתיימרת להקל על המבוטח, יוצרת למעשה מאות אלפי תביעות משפטיות מיותרות של מבוטחים כנגד חברות ביטוח, שמאים ומוסכים, ומערימה תוספת בלתי פרופורציונלית של תיקים למערכת בתי המשפט, עד כדי סתימה של בתי המשפט לתביעות קטנות.
באמצעות ההכוונה למוסכי ההסדר והגבלת הפיצוי למבוטח שתיקן במוסכים חופשיים לפי תעריפי מוסכי ההסדר (הכל ע"י כלי ההשתתפות העצמית) – צומחת ומתבצעת רגולציה דה-פקטו של שוק התיקונים ע"י חברות הביטוח, וזאת באמצעות שימוש ציני וקר בציבור המבוטחים שהינם גם לקוחות המוסכים.
רגולציה זו הינה בגדר עובדה בשטח למרות שהיא "פיראטית" ובלתי חוקית. עם זאת, שיטה זו מקבלת סיוע ותמיכה עקיפים באמצעות שתיקת הרגולטורים והגופים האמונים, שהינם היחידים המסוגלים המוסמכים והחייבים – לראות את השיטה בכללותה ובהיבטיה המערכתיים (קשה מאוד למבוטח הבודד להתמודד מול השיטה או אפילו לראות אותה מנקודת מבטו המוגבלת).
אשר על כן אנו פונים אליך ומבקשים:
כי תינתן הוראה למפקח על הביטוח לחדול ממתן אישורים ליצירת בידול בתעריפי ההשתתפות העצמית, ומכך יצא מורווח כלל הציבור:
1. רכושו של המבוטח לא ירד בערכו ולא ינזק כתוצאת תיקונים, אלא יושב לקדמותו;
2. חברות הביטוח תשקענה בשיפור השירות למבוטחים ולא בהנחות פיקטיביות;
3. רמת התיקונים ומקצוע המוסכות בכללותו – תעלה ותשתפר ללא הכר;
4. הרכבים הנוסעים על כבישינו יהיו בטיחותיים יותר ולא יסכנו את הנוסעים ואת המשתמשים בכביש;
5. יפסק השימוש בחלקי חילוף בלתי איכותיים ומסוכנים;
6. מוסכי ישראל יוכלו לנהל עסקיהם בכבוד וברווחיות הולמת המאפשרת השקעה בשיפור השירות והמקצועיות;
7. חסכון בעלויות של התדיינויות משפטיות מיותרות שמולידה השיטה;
5,000 מוסכי ישראל שיצליחו להתפרנס בכבוד – יפרנסו עשרות אלפי משפחות במדינה, וגם יכניסו לקופת המדינה מיסים בשעור העולה על אלו המשולמים ע"י 13 חברות ביטוח.
איגוד המוסכים הינו האיגוד המקצועי היחיד בישראל המרכז כמות כה גדולה של עסקים קטנים מאותו מגזר. יכולתנו להניע הליך כלכלי מרוכז שיועיל למדינה ולאזרחיה במכלול היבטים – רבה.
נבקש לתת את דעת האמור ולזמן את נציגינו להמשך הפעילות בנדון.
בתודה ובברכה,
רונן לוי, יו"ר