איגוד המוסכים בישראל

מי במילכוד ? שמאי הרכב, האזרחים, חברות הביטוח או אולי כולם.

מאמר מאת: אורי שלזינגר, 08 במרץ 2007

אחרי בג"צ השמאים (בג"ץ 7721/96 ) נאלצו כל שמאיי הרכב להפוך לבעלי מקצוע עצמאיים ובלתי תלויים בחברות הביטוח. בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח (חוזר ביטוח 2002/7) קבעו חברות הביטוח רשימות של שמאים (שמאיי החוץ) מהן הלקוח יכול לבחור שמאי אשר יערוך עבורו את השומה במקרה של תאונה. בהתאם לרוח הסדר השמאים אסור שהכנסתו המקסימאלית של אותו שמאי, מחברת ביטוח מסוימת, תעלה על 25% מהכנסתו. עו"ד תומר ריטרסקי, ממשרד ריטרסקי, א.רון ושות', מדגיש כי קיימות חברות ביטוח העוברות על איסור זה בפרהסיה. קיימות גם חברות ביטוח המשתמשות בחברות בנות ובצדדים שלישיים כדי להסוות את התלות של שמאי מסוים בהם. חברות הביטוח גורמות להכנסתם של גורמים נוספים או גורמי קש למערכת היחסים הקיימת בינם לבין השמאי, הכל כדי להסוות את התלות של השמאי בהם. בכל המקרים מי שנפגע הוא המבוטח המקבל שמאי הנקרא שמאי חוץ שהוא למעשה, בחלק גדול מהמקרים שמאי בית המסקנה הנובעת מן האמור היא שאם שמאי רכב, המוגדר כשמאי אחר, אינו נכלל ברשימת השמאים של אחת מחברות הביטוח הוא למעשה מובטל

גת , שמאיי רכב הרוצים לשמור על עילום שמם, מציינים כי אדם המזמין שומה אצל שמאי אשר אינו נמצא ברשימת השמאים של חברת ביטוח מסוימת חייב לשלם לו ישירות תמורת השומה בנוסף תציק לו חברת הביטוח ותעשה הכל כדי לדחות את השומה, אך יותר מזה, היא תפעיל לחץ אדיר כדי שהלקוח כלל לא יפנה לשמאי אחר. לשמאיי החוץ הלכאורה עצמאיים ,אלו אשר חברת הביטוח משלמת את ישירות את שכר טרחתם והקובעת את התוכנה בה עליהם להשתמש כמו גם את נהלי עבודתםמכל האמור ניתן להקיש כי כל שמאיי החוץ נמצאים ביחסי עובד ומעביד עם חברות הביטוח

גת מוסיפים ומספרים כי קיימות ארבעה חברות ביטוח בישראל המחתימות את שמאי החוץ על חוזה עבודה – אין הכוונה לשמאי הבית אשר הינם שכירים לכל דבר של חברות הביטוח ואשר תפקידם מתמצה בבדיקה ובבקרה של הנזקים המופעים בדוחות שמאי החוץ

המסגרת החוקית המתהווה

א.תוקפו של הסדר השמאים, אשר עוגן בחוזר של המפקח על הביטוח, פג בסוף שנת 2006 . המפקח על הביטוח האריך את תוקפו של החוזר הישן והעביר טיוטא חדשה (חוזר ביטוח 2006-405) לעיון כל הגורמים – טיוטא זו אמורה להיכנס לתוקף בתחילת חודש יולי2007 במיוחד חשוב להתייחס לסעיף 3 (א, ו,ז,י) בטיוטא (ההדגשות הן שלי א.ש)א. לאחר קרות מקרה הביטוח ולפני תיקון הנזק לרכב, יבחר המבוטח שמאי חוץ מתוך רשימת שמאי החוץ, כמפורט להלן, על מנת להעריך את הנזק לרכב……ו. הצעת התיקון והשומה של שמאי החוץ יהיו הצעת התיקון והשומה הקובעות, אלא אם כן הציג המבטח בכתב הצעת תיקון או שומה נגדיות (של כל שמאי שהוא) והודיע על רצונו לערער על הצעת התיקון או השומה לשמאי מכריע כמפורט להלן, לא יאוחר מיום עבודה אחד מיום עריכת הצעת התיקון על ידי שמאי החוץ או שבוע ממועד העברת השומה למבטח…….ז. המבוטח יהיה רשאי לערער על הצעת התיקון או על השומה של שמאי החוץ, ובלבד שהציג הצעת תיקון נגדית והודיע על רצונו לערער לפני תיקון הרכב, או הציג שומה נגדית לא יאוחר משבוע לאחר שנמסרה לו השומה של שמאי החוץ……..י. לחילופין, רשאי מבוטח לבחור בשמאי אחר. שומה זו לא תהיה השומה הקובעת כמפורט בסעיף קטן (ו). אין בהוראת סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של המבוטח לקבל החזר עבור עלות שכר הטרחה של השמאי האחר, ככל שעומדת לו זכות

גת חולקים על החלטתו של המפקח על הביטוח לתת גושפנקא קובעת רק לשמאי החוץ הנבחרים על ידי חברות הביטוח ולציין בפרוש, בהצעת הטיוטא כי השומה של שמאים האחרים אינה הקובעת. כותב שורות אלו גם הוא בדעה שיש היגיון בטענתם של גת שהרי השמאים הם בעלי מקצוע כמו רואי חשבון, עורכי דין, סוכני ביטוח או אפילו רופאים. לא יעלה על הדעת שרשויות המס למשל תקבענה מאיזה רו"ח הן מקבלות שומה ומאיזה לא, הדין דומה לבתי המשפט אשר אינם יכולים לקבוע איזה עורך דין רשאי להגיש תביעה ולאיזה בית משפט. אפילו במקרה של הרופאים, שקופות החולים עורכות רשימות אליהם יכולים חולים לגשת – הרי שרשימות אלו הן גדולות וגמישות ואזרח מרמת גן רשאי לפנות, ללא מגבלה, לרופא העובד בהרצליה מטולה או אפילו לטוס לשם קבלת טיפול אצל רופא מסוים לאילת

אך לכל מטבע יש שני צדדים. אצל עורכי הדין, רואי החשבון והרופאים קיימים דרישות מחמירות, יש כאלו הטוענים אפילו דרקוניות, לאופן התנהלותם המקצועית אשר נאכפת לא רק על ידי רשויות החוק אלא גם על ידי ה'גילדות' המאגדות אותם. אלו האחרונות קבעו גם נורמות אתיות פנימיות להתנהלות חבריהן וגופי בקרה המבקרים את פעילותם כל העוברים על חוקים פנימיים אלו, נקראים לסדר, מוענשים ואפילו מורחקים מהמסגרות. בצד זה של המטבע, נראה לי, שלשמאים ולאיגוד השמאים יש עדיין פער ניכר שעליהם עדיין לסגור

דרכי פעולה אפשריות

המציאות מראה כי לצרכנים ניתן לבחור בין שני דרכי פעולה קיצוניות ניתן,כמובן, לגוון ביניהן לדוגמא: שמאי אחר ומוסך הסדרלרקוד לפי חלילם של חברות הביטוח ואולי לצאת, בצורה כזו או אחרת, נפסד – דהיינו לבחור בשמאי הנמצא ברשימת שמאי החוץ ולהכניס את הרכב לתיקון במוסך הסדר או לא לרקוד לפי חלילם של חברות הביטוח ולבחור שמאי אחר לעריכת השומה, לשלם לו ישירות את שכרו ולקבל שומה אובייקטיבית. לאחר מכן להעביר את הרכב לתיקון למוסך לפי בחירתם – כמובן שיש ללוות הליך זה בעו"ד ולהתאזר באורך רוח וסבלנות

עצמאי בשטח – מקרה אמיתי

להלן מקרה אמיתי, אותו מתארים גת, בו בחר לקוח את 'הדרך הקשה'- הלקוח בחר בשמאי אחר והחליט לתקן את רכבו במוסך מורשה שאינו מוסך הסדר, הוא הודיע לחברת הביטוח באמצעות הסוכן על מקרה הביטוח וציין בטופס התביעה את שם השמאי ואת שם המוסך בו יתוקן הרכב. הרכב תוקן והופק דוח שמאות 'לפי הספר' חברת הביטוח לא טרחה לשלוח שמאי למוסך כדי ללוות את הנזק או לבדוק את בנזק לפני התיקון. הנזק תוקן והופקה חוות דעת. הנזק הסתכם ב-11,000 שקלים שכר טרחתו של השמאי היה 700 שקלים, שכר טרחה סביר כיוון שהוא היה כנגד הפוליסה של בעל הרכב. כאשר הגיע הדו"ח לחברת הביטוח היא זימנה את הרכב לבדיקה על ידי שמאי שכיר של חברת הביטוח, המשמש בדרך כלל לבקרת הדוחות ואשר תפקידו צריך להסתכם בבירור החבות ולפי הכתוב "להבהיר לבדוק לעיין ולחקור את השומה שביקש וקיבל המבוטח משמאי חוץ המנהל עסק עצמאי ולברר את חבותה של המבטחת", אחרי פעילות כזו הבודקת שאמנם השומה סבירה על חברת הביטוח לשלם. בפועל חברת הביטוח לא שילמה כלל את שכר טרחתו של השמאי וקיזזה ממחירי החלפים בטענה שהיא יכלה לרכוש חלפים זולים יותר מאלו שנקנו בפועל והתיקון, אם היה נעשה על ידה היה זול יותר – החלפים נרכשו אצל ספק מורשה ונבדקו במערכת תוכנות של השמאות ונמצאו תואמים למערכתנושא עקרוני זה נמצא בבירור אצל הגורמים המתאימים ועדיין לא התקבלה החלטה בגינו

האם קיים פתרון לקלחת הרותחת

ביום עיון בו השתתפתי שלשום (26.02.07) הזכיר אביגדור קפלן, מנכ"ל כלל ביטוח, את בג"ץ השמאים כפתרון שאינו אופטימאלי אשר עשוי ליצור קנוניות בין המוסכים, השמאים והאזרחים. אמנם יש משהו בדבריו – ידוע הרי שכל שכיפוף קטן בפח של רכב יתומחר באופן פרטי על ידי פחח למשל ב-500 שקלים בעוד שאותו כיפוף בדיוק יתומחר, על ידי אותו פחח, עבור חברות הביטוח ב-1,500 שקלים ויותר. בקרב הציבור הישראלי השתרשה הדעה שחברות הביטוח הן 'פרה חולבת' וכי ניתן להשתמש בכל האמצעים כדי לחלוב אותן. מן האמור אין להקיש כי חברות הביטוח הן 'פרות קדושות' וכי הן אינן בוחלות באמצעים, שונים ולעיתים משונים, כדי למזער את נזקיהן – הרי ידוע, בהתבסס על נתונים סטטיסטיים, כי ניתן להעריך, בדיוק רב למדי (הכוונה לסטיית תקן), את ההתנהגות באוכלוסיות המכילות מעל 500 פרטים – מן האמור ניתן להקיש כי חברות הביטוח יכולות להעריך, כבר בשנייה הראשונה של כל שנה, מה יהיה גובה נזקי הטוטל לוס, עלויות החלפים וכו'- כל חיסכון או הקטנה בעלויות אלו, הוא רווח נקי

בדבריהם מזכירים גת את הזמן המכסימלי לתיקון רכבים בתקופת האחריות אשר נקבע על ידי יצרן הרכב. חסרונם של זמנים אלו שהם אינם מתייחסים לתיקון רכב לאחר תאונה, רכב ישן וכו'. באותו קו מחשבה הם מזכירם ספרות מקצועית הקיימת בעולם והמתעדת זמנים מומלצים לתיקון רכבים (גבול עליון ותחתון), גם לאחר תאונות. זמנים אלו מוטמעים בתוכנות אשר בהם עושים שמאים ומוסכים בחו"ל – שימוש באלו מונע את כל הויכוחים. בנוסף, מחירי שעת העבודה במוסכים באירופה ובארה"ב הוא מוסכם בישראל דבר זה אינו מקובל כי מקרה כזה ייחשב כקרטל

אימוץ פתרון כזה או דומה לזה עשוי להסיר את העמימות מקביעת זמן התיקון – ברור שקביעת זמן עליון ותחתון מומלץ לתיקון (והצגתו ללקוח) יחד עם טיב ואמינות השרות עשוי להביא לתחרות בריאה בקרב המוסכים (כמו התמקחות על שיעורי הריבית בבנקים) – לא ברור אם לאיגוד המוסכים, אשר לא כל המוסכים מאוגדים תחת מטרייתו, יהיה מסוגל למנוע קרטליזציה ולשמור ולבקר על התנהלות נאותה של המוסכים. ניתן לצרף למעגל זה את סקציית יבואני החלפים באיגוד לשכות המסחר – אך גם במקרה זה איני בטוח שלאיגוד ובאופן פרטני, לחברי הסקציה המתחרים בינם לבין עצמם, יש את האינטרסים ואת המשאבים לפקח על ייבוא של חלפים העומדים בדרישות החוק והתקנים. לאלו האחרונים ניתן לשקול ולצרף את משטרת ישראל אשר לה יש אינטרס ברור במניעת גניבת רכבים לשם סחר בחלפים גנובים. כל אלו יחד עם נציגי השמאים ואולי תחת הכוונה של משרדי הממשלה המתאימים והכוונה של הממונה על ההגבלים העסקיים עשויים ליצור מסגרת אשר תנטרל את הכאוס השולט היום בתחום זה

בהתייחסם לאמור מציינים גת שפתרון כזה עשוי היה להיות אידיאלי עבורם, וכל עוד נשמרת התחרות החופשית בשוק, גם לאזרחים. הם מוסיפים שעל ועדה כזו להתכנס מדי שנה כדי לעדכן את קווי המסגרת השונים – לעת עתה, לחברות הביטוח יש כוח אדיר ואין גורם אשר מעוניין 'להרים את הכפפה' ולהשליט סדר בקיים

*אורי שלזינגר, הינו עיתונאי וכתב רכב, המשמש גם כיועץ מקצועי לחברות בתחום

כניסה לחברים
עיצוב ובניה B-net digital
error: Content is protected !!