איגוד המוסכים בישראל

רקע הסטורי

מאת פליק גורבן ז"ל 
פורסם בבטאון המוסך בשנת 1954

היה זה בשנת 1918.
בלב יפו הערבית, באחת הסימטאות המוליכות לכיכר השעון מאחורי בית הממשל (סרייה), פתחתי את המוסך היהודי הראשון בארץ. 

מאז חלו שינויים כבירים בארץ בכלל וכן גם ביפו. מבנים הוקמו ומבנים נהרסו, תושבים ורשויות התחלפו. גם בית הממשלה – המבצר האדיר של ממשלת המנדט, שחלש על הסביבה ואשר בצילו חסה גם מוסכי – הפך לתילי חרבות, בתוקף מבצע נועז של המחתרת היהודית. רק במוסך עצמו לא פגעו שיני הזמן. כאז כן עתה הוא ממשיך לשמש לאותה מטרה ששימש לה בזמן ששכרתיו, לפני 36 שנה. 

למאורע האמור קדם שחרורי מהצבא הבריטי ( חיל הכיבוש של הגנראל אלנבי ) , שעימו חזרתי ארצה לאחר שירות של פרק זמן גם עם " ציון מיול קור " ( מהגדודים הראשונים שאורגנו במצרים ע"י זאב ז'בוטינסקי ז"ל ) בגליפולי . 

כדי להבין את המצב ששרר בימים ההם בענף התחבורה הממונעת , יש להזכיר בראש ובראשונה את העובדה , כי בארץ לא היו קיימים כבישים כלל ועיקר . 

התנועה התנהלה בדרכי עפר ובשבילים שהיו גרועים בהרבה מ " דרך בורמה " המפורסמת . נסיעה לירושלים נמשכה בימים ההם 5 שעות ומעלה והיה זה מקרה נדיר כשמכונית חזרה משם במצב תקין ולא נזקקה לתיקונים יסודיים . 

גם המכוניות לא הצטיינו בטיבן . הטיפוס היחידי שהופיע בדרכי הארץ היה מעודפי הצבא הבריטי מודל פורד , שפעל באמצעות ארבע סוללות יבשות . 

מודל זה גרם לצרות צרורות , מאחר שהסוללות נזקקו לכיוונון מתמיד בדומה לכלי נגינה . למרבה האסון היו הנהגים נבערים מדעת באשר לכל הכרוך בצד הטכני של המכונית , וכל ידיעותיהם נצטמצמו בתחומי הנהיגה בלבד . 

כל זה התרחש בזמנים שהנסיעה התנהלה בדרכים משובשות ומסוכנות , בקרב אוכלוסיה פראית למחצה , משוסה ועויינת ובתקופות של מאורעות דמים . 

אולם אין כלל בלי יוצא מהכלל . זכרוני כי הלקוח הראשון שלי , מר חנא קירשנבום ( אחיו של סעדיה קירשנבוים מ " עשת " ועד לפני 5 שנים מוותיקי " אגד " ) , התמצא במנגנון של המכונית על כל ברגיו וגלגליו . הוא היה בעל אופי עשוי ללא חת ויצאו לו מוניטין על אומץ רוחו , בנוסעו במכוניתו הקטנה ( אוטובוסים היו עוד בבחינת לא יימצא ) . תוך חירוף נפש מתמיד ובעצם מאורעות הדמים , הן לירושלים והן לנקודות ישוב מרוחקות אחרות . 

עבודת המוסך בימים ההם התבטאה בעיקר בהחלפת חלקים שחוקים שהיו מוצאים את דרכם לגל האשפה מחוסר בתי המלאכה העוסקים בחידושם . מאותה סיבה עצמה לא היו חורטים צילינדרים או מלטשים גלי ארכובה ( קרנקים ) או מבצעים שאר עבודות השייכות לתחום בי המלאכה כיום . 

לבצוע התיקונים האמורים לא היה צורך בציוד משוכלל . כל ציודי היה מורכב ממספר מערכות של מפתחות . רק כעבור 4 – 5 שנים כשהחלו להופיע בדרכים מכוניות מסוגים משוכללים יותר , הן מבית החרושת של " פורד " והן מיצרנים אחרים . הוכרחו המוסכים לשפר את ציודם כדי שיוכלו לטפל במודלים החדשים והמסובכים יותר . 

כדי לתת לקוראים מושג מה על המחירים שרווחו בזמנים ההם , הנני מפרט שנים 

לדוגמא : שיפוץ מנוע ( אוברהול ) – 5-4 לירות . 

ליטוש שסתומים ( אוברהול ) 75 גרוש . 

אינני יודע אם מחירים אלה משתווים למחירים אלה משתווים למחירים של היום , אולם זוכרני כי אפשרו לי פרנסה בכבוד וגם בתשלום הוגן לפועלים ( 35 עד 40 גרוש ליום לפועל סוג א' ) . כמה מן הפועלים האלה ממלאים עתה תפקידי מפתח כוותיקי קואופרטיבים לתחבורה או במוסדות ציבוריים אחרים בארץ . 

אולם לא הרבה זמן ניתן לי לעבוד במנוחה במוסכי יפו . 

מקץ שלש שנים לפתיחתו פרצו מאורעות הדמים של שנת 1921 , המון מוסת של פורעים ערביים צבא על המוסך , שבו הסתתרנו אני ופועלי היהודיים . רק תודות למסירותו של שוער הערבי – אחמד , אשר סוכך עלינו ממש בגופו , היתה שלנו נפשנו לשלל . הוא עמד לפני השער וחסם את הדרך בפני הפורעים תוך אלות ושבועות , שאנו כבר מזמן הסתלקו לתל – אביב . בעמל רב הצליח לבסוף להניאם מלבצע את זממם . כל היום ישבנו במחבואנו ורק עם רדת הלילה עלינו על מכונית שחנתה בחצר ודהרנו לתל – אביב . 

כשנרגעו קצת הרוחות , העברתי את מטלטלי מן המוסך ביפו ופתחתי מוסך חדש ברחוב הגדוד העברי . רחוב זה היה מחוץ לעיר תל אביב ומטעמים של פיקוח נפש הייתי נאלץ לעזוב את המקום כל יום עם שקיעת החמה . אדיר היה חפצי לפתוח את עסקי בעיר עצמה , שמרכזה היה ברחוב הרצל ושכלל עוד כמה רחובות סמוכים , אולם העריה הקפידה על אי מתן רישיון לבתי מלאכה ברחובות העיר שיהיו מיועדים לבתי מסחר ומגורים . 

בינתיים הלך משק המכוניות בארץ מחיל אל חיל . מוסכים קמו ונסגרו . 

כמה מהם החזיקו מעמד רק זמן קצר בלבד ואילו אחרים נסגרו אחרי שעבדו תקופות ארוכות . אולם כדי לציין עובדה מובהקת אחת ואיני יודע אם היא אופיינית למקצוע בכללו או לתנאי הארץ , ואולי לשני הדברים גם יחד : כל המוסכים שהוקמו בימים הראשונים ההם לא הכו שורש – כולם היו מוסכי נפל ואף אחד מהם לא החזיק מעמד עד היום הזה.

בטאון אגוד המוסכים

בטאון אגוד המוסכים "המוסך" – הופק והופץ לחברי אגוד המוסכים בישראל על ידי בית ההוצל"א של האגוד בין השנים 1954 ל- 1976. החל משנת 1977 בטאון האגוד הרשמי הינו מגזין שרותי הרכב המקצועי "מוסכים".

רשימת יושבי ראש האגוד מאז 1943 

[על פי נתוני ארכיון האגוד]

וויסברוט
מנכ"ל חברת FORD

פליק גורבן
בעל מוסך "אוניברסל"

חיים קינצלר
מבעלי מוסך "אחים קינצלר"

ראובן סולל
בעל מפעלי "מתלם"

אריה מטוס
בעל מוסך "אוניברסל"

דני וולמן
בעל מוסך ד.ר. וולמן בע"מ (מוסך גבע)

רונן לוי
בעלים ומנכ"ל משותף בקבוצה המאגדת רשת מוסכים מורשים וסוכנות מכירת רכב.

אנשי איגוד נוספים:

אריה סילבר
אליעזר סילבר
צבי פיק

כניסה לחברים
עיצוב ובניה B-net digital
error: Content is protected !!