תחזוקת הרכב בישראל

תחילת הדרך

תחילת התחבורה הציבורית הממונעת בישראל בראשית ימי המנדט הבריטי. בתום מלחמת העולם הראשונה החלה הפעילות המוטורית הממונעת בארץ לצמוח אם כי בצורה מינורית, הדרכים באותה תקופה היו משובשות ומותאמות לתחבורה הוותיקה )בעלי חיים(  שעדיין נעה בדרכים. כך יצא שנסיעה לירושלים נמשכה בימים ההם כ– 5 שעות ומעלה, והיה זה מקרה נדיר שרכב חזר מנסיעה שכזו במצב תקין ולא נזקק לתחזוקה יסודית.

מראשית הקמת המדינה והתהוותו של פסיפס התרבויות מהעליות שקדמו לה, הביטוי שהועתק מתפוצות הגולה להגדרת מקום תיקון למכוניות בישראל היה – גרז’.

משנות השישים ואילך, בקרב מרבית האזרחים במדינה המונח  גרז‘היה מטבע לשון חרף העובדה שהמושג היה לועזי וללקסיקון העברי המתגבש הצטרף מונח חדש – מוסך.

בהגדרה: מוסך הוא בית המלאכה לטיפול, תחזוקה, ותיקון שוטף כלי רכב.

המוסך הראשון

חלוץ מתן שירותי רכב בפלשתינה עוד טרם הקמת המדינה היה פליק גורבן ז“ל.

המוסך הראשון או ליתר דיוק הגרז’ הראשון שהוקם בארץ,  היה בלב יפו הערבית בשנת 1918 באחת הסמטאות הסמוכות לבית הממשל ליד לכיכר השעון, ושמו היה “אוניברסל“.

עעבודת המוסך בתחילת הדרך

עבודת המוסך בתקופה של טרום הקמת המדינה התבססה בעיקר בהחלפת חלקים שחוקים שהיו מוצאים את דרכם לסל האשפה מחוסר בתי המלאכה היכולים או מסוגלים לעסוק בחידושם.  לבצוע תיקונים ותחזוקה לרכבים נדרש ציוד פשוט שהיה מורכב ממספר מערכות וסטים של כלי עבודה.

בהמשך, החלפת מנוע כולו או חלקים ממנו הייתה כרוכה ביכולת מקצועית ובעלות בלתי מבוטלת וכך קבלה העבודה במוסך צביון מתקדם. שיפוץ מנוע כללי (אוברול) דרש מבעל המוסך רמה מקצועית גבוהה בדיוק מדידות החלקים, בהחלקת או החלפת השרוולים )סליבים(, הזמנת חלקים חדשים והידוקם המקצועי והמדויק, ומתן הנחיות ברורות ללקוח בתקופת הרצת המנוע. באותם ימים, תחשיב עלות התיקון/רווח לבעל המוסך נגזר מסוג התיקון ולא לפי תמחיר שעת עבודה, לדוגמא עלות שיפוץ מנוע )אוברול( היה כ– 5-4 לירות.

הרמה המקצועית בשנים הראשונות

בעיית הרמה המקצועית של המוסכים בישראל הטרידה את היישוב כבר בשנותיה הראשונות של מדינה. בפברואר 1950 אמר דוד בן–גוריון בנאום בכנסת: ” איש לא יודע בארץ לתקן מכוניות כפי שצריך”, מה שעורר את זעמו של איגוד המוסכים בישראל.

התגובה של האיגוד שלא איחרה להופיע, ובכותרת עיתון הארץ נכתב: “בימי המנדט הבריטי היה המרכז לתיקוני כלי רכב ממונעים לכל המזרח הקרוב כאן בארץ… למרות מחסור של 60%  בערך מחלקי החילוף הדרושים כאן, מוצאים לפועל 99% מהתיקונים כאן בארץ באופן מתאים לצורכי התנועה ובאופן משביע רצון“.

עוד באותה שנה, ב 1950- עברה החלטת ממשלה להטיל פיקוח על מוסכים ובתי מלאכה העוסקים בתיקונים ובייצור של כלי רכב, והוקמה ועדה מקצועית לגיבוש מסקנות לצורך הסדר ענף המוסכים.

במאי 1956 במהלך הכינוס השנתי הארצי השני של איגוד המוסכים הועלו לדיון הבעיות שהעסיקו את באי הכנס והעוסקים בענף כללו נושאים כגון: ציוד מיושן, מחסור בפועלים מיומנים, תחרות ויוקר בחלקי החילוף המיובאים באותה עת, בארץ היו כ– 470  מוסכים מתוך 1,500 מפעלים לתיקון כלי רכב שרובם המכריע לא עמד בסטנדרטים מקצועיים מינימליים.  יוקר המחירים במוסכי הארץ היה גבוה ב 40- עד 80 אחוזים ביחס למוסכים בחו“ל ואחד הגורמים שהשפיעו על יוקר שירותי התחבורה בישראל היה ריבוי החברות והדגמים של מכוניות בארץ, שבהיעדר הוראות יצרן והכשרה הוביל לקשיים בתיקוני הרכב ובחוסר יכולת לצבור מלאי חלקי חילוף עבורו.

מוסכים אז ומרכזי שירות היום

שישים שנה לאחר הקמתה, מונה מדינת ישראל מעל 5,000 מוסכים ברחבי המדינה. חלק מהמוסכים מסיבות אובייקטיביות נותר כשהיה ולא התקדם ברמת הנראות, הציוד, הטכנולוגיה ורמת הידע הנדרשת.  המוסך כעסק כלכלי נמצא במלחמת הישרדות יומיומית המקשה על התפתחות וההתקדמות הנדרשת אם כי ממשיך להתמחות בתחומו ולהעניק שירות מסור ואיכותי ללקוחותיו לפי מיטב המסורת. מצד שני, קמו ונבנו מרכזי שירות מודרניים ומפוארים בעלי נראות אסטטית, מצוידים בציוד וכלי עבודה מתקדמים ומשוכללים, עם מחלקות תיקון שונות, משרדים ואולמות למכירת רכבים, תודעת שירות גבוהה ובעלי מקצוע שעוברים הכשרות והשתלמויות מקצועיות כחלק משגרת יומם.